Wednesday, November 25, 2015

Psak of rabbanut (including Rav Eliashiv): Can the mother take their daughter to live in a different city than the father?

  "J"  in a comment today noted that according to Rav Elyashiv, a mother is entitled to take her daughter to live in a different town, if it's only a few hours away. And even if it's further, the following applies:

כל דברי המהרשד"ם נאמרו רק לכתחילה, אבל אם כבר הוליכה האם את הבת עימה לעיר אחרת, אפילו הרשד"ם מודה שאין מחזירין אותה לעירה.
http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=625

It would seem that it supports Tamar Epstein's abduction and resettlement of their daughter to live hours away from where Aharon Friedman lives. Does it?


Rav Landesman mentions this issue in footnote 26

כו ויש סמוכים להלכה לטענתו; דאף שהרמב"ם בפכ"א מהלכות אישות הי"ז והמחבר באבה"ע סי' פ"ב סע' ז' פסקו שהבת אצל האם לעולם, מכל מקום אם האם רוצה ללכת לעיר אחרת, הרי דעת המהרשד"ם בתשובה אבה"ע סי' קכ"ג והרדב"ז המובא בסוף תשובת מהרשד"ם שם, וכן בתשובת רדב"ז ח"א סי' ש"ס, דיכול לעכב עליה שלא תקח הבת עמה.

If you read it carefully - and considering the circumstances of Aharon Friedman's case, especially his work schedule - the psak din actually supports Aharon's argument against relocation.

פסקי דין רבניים חלק ד פס"ד בעמוד 93

[עמוד 93] ערעור תשיח /מאה חמשים ושבע/ בבית הדין הרבני הגדול בפני כבוד הדיינים: הרבנים, עבדיה הדאייא, יוסף שלו' אלישיב, בצלאל זולטי בענין: המערער: האב א' (ב"כ עו"ד הוכמן) נגד: המשיבה: האם ב. (ב"כ הרב אוירבך) ערעור על פסק - דין המתיר לאם שילדתה בהחזקתה, להוציאה מן העיר אשר אבי הילדה נמצא בה ולגור אתה בכל מקום שהיא רוצה.

מסקנות א. (א) יש מחלוקת בפוסקים בשאלה, האם מצד ההלכה של הבת אצל אמה לעולם רשאית האם להוציא את בתה מהעיר אשר אבי הילדה נמצא בו ולהוליכה לעיר אחרת, או לא. (ב) אך המחלוקת הנ"ל היא רק לגבי מרחק כזה שפירושו הפרדת הילדה מאביה לאורך ימים, אבל כשריחוק המקום אינו מונע את האב מלבקר את ילדתו כמה פעמים בשבוע, כולי - עלמא מודים שהיא רשאית לעשות זאת.

פסק דין זהו ערעור על פסק דין שניתן ע"י כבוד בית הדין הרבני האזורי בתל - אביב ביום כ"ט תמוז תשי"ח, תיק מס' /שבעת אלפים עשרים/ תשיז, לפיו הרשות בידי המשיבה לקחת עמה את בתה ולגור בכל מקום שהיא רוצה.
בפס"ד המעורער נאמר: מכיון שבזמנו פסק ביה"ד שגב' ב', אינה מחוייבת לשוב לבעלה א', ורצוי שהם יתגרשו והחלטה זו אושרה אף ע"י ביה"ד הגדול לערעורים, הרשות בידי הגב' ב' לגור בכל מקום שהיא רוצה, ובמקום שהיא תגור הרשות בידה וזכאית היא לקחת אתה את בתה ג' ובהתאם להלכה שהבת אצל אמה לעולם,,,
[
 עמוד 94] ב"כ המערער קובל על הפס"ד המעורער: בפס"ד כתוב שהיא יכולה לגור עם הילדה בכל מקום והבקשה של המשיבה היתה רק על ירושלים, אנחנו טוענים שאין לעקור את הילדה ממקום שהיא נולדה, זה לרעתה שהיא תהיה בירושלים וגם לא טוב בשבילה בכלל להיות אצל אמה.

אמנם בשאלה זו, אם מצד ההלכה שהבת אצל אמה לעולם, רשאית אם להוציא את בתה מן העיר אשר אבי הילדה נמצא בה וללכת לעיר אחרת, פליגי בה רבוותא, דעת הריב"ל בס"א כלל י"א סי' נ"ו הוא דמלתא פסיקתא קתני, והרשות בידה לקחת אתה את בתה להוליכה למקום שתרצה, והרשד"ם בחלק אה"ע סי' קכ"ג סובר דאינה יכולה להוליכה לעיר אחרת.

והנה תרי טעמי נקיט הרשד"ם ז"ל להוכיח דאין רשות לאם להוציא את בתה לעיר אחרת: א. וכן אני מוכיח זה היות אמת מ"ש למעלה מזה (הרמב"ם /בפכ"א/ בפה"א מה"א: שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותם עד שיהיה בן שש שנים,,, והבת אצל אמה לעולם), דין הבן ואח"כ כתב והבת אצל אמה לעולם ואפי' אחר שש משמע בפירוש שאין הבדל בין הבן להבת אלא שהבן שש שנים ותו לא והבת לעולם אמנם כמו שהבן אינו יכול להוציא מן העיר ולהעלים אותו מעיני אבא,,, דכי יעלה על הדעת שלא יהיה לאדם אלא אותו בן ויחיד ורך הוא אצלו ונפשו קשורה בנפשו והיה כראותו כי אין הנער ומת אביו מצרתו ותאמר שאפי"ה נתנו לו כח להוציא למקום רחוק זה אין הדעת סובל,,, כן הבת,,, והאמת כי דברים אלו ברורים הם בעיני כשמש אשר לדעתי אין מי שיוכל להכחישם.


ב. ומטעם אחר וגדול הוא בעיני אני אומר שמה שאמרו הבת אצל האם לעולם אינו ר"ל, שיש לה כח להוציאה ולהוליכה למקום שתרצה האם שהרי שנינו האב זכאי בבתו,,, וכל אלו הזכויות הם מהתורה לבד מציאתה שהיא תקנת רבנן,,, ואחר אשר הודיע לנו ה' את כל זאת פליאה דעת ממני מי הוא אשר יעלה על דעתו לומר שהתורה זכתה לאב בכל אלו הזכויות ואתה רוצה לבטלן,,, ולא אבין דעת הרוצה לתקן כ"ז בקש אשר ידפנו רוח שאומרי' שכבר יוכל לזכות בכ"ז אפילו תהיה היא במדה"י, והאב במקום רחוק ממנה ואני משיב להם הנה שראובן גרש את אשתו והיה לו בת ממנה וחביבה אצלו ואתה נותן רשות לאם שיוליכנה לעבר הים, ובאותו מקום שהאם הולכת אינו מקום שתוכל הבת להרויח דבר,,, גם הרדב"ז בתשו' סי' ש"ס פסק: [עמוד 95] הבו דלא לוסיף עלה שתוכל להוליכה למקום אחר שלא מדעת אביה זו מדה גדושה היא ואין מודדין בה.

אכן נראה, דהני טעמי שעליהם ביסס הרשד"ם ז"ל את דינו לא שייכי אלא בעובדה שנשאל עליה שהאם החליטה לחזור משאלוניקי - ששם היה מקום מגוריה עם בעלה למולדתה ולמשפחתה עיר בלארסו שלפי מ"ש הרשד"ם שם, המרחק ביניהם הוא מהלך ב' או ג' ימים וגם סכנת דרכים כרוכה בנסיעה זו, אשר לפי המצב של אותם הימים הרי מרחק כזה פירושו הפרדת הילדה מאביה לאורך ימים. ועל גופא דעובדה זו השיב הרדב"ז בתשו' הנ"ל. לא כן במקרה דנן שריחוק מקום זה לא מונע את האב מלבקר את בתו כמה פעמים בשבוע, עיין פרוטיקול תיק עד /תשיח/, /מאה חמשים ושבע/ ב"כ האשה: הבעל מבקר שלש פעמים בשבוע ולוקח הילדה ומשתעשע אתה,,, ב"כ הבעל:,,, הבעל צריך לבוא במיוחד לירושלים לבקר את הילדה,,, הבעל: אין לי שום הפרעות בבקורים מצד האשה.

ולכן מסתבר הדבר שבמרחק כזה אשר נסיעה של שעה - שעתיים מבדילה בין מקום של האב למקום מגורי האם לא ישתנה הדין מה שקבעו חז"ל בת אצל אמה, כמו שלא תשתנה הלכה הנז', כשהורי הילדה שניהם גרים בעיר אחת, אלא שדירת האב בקצה העיר מצד אחד, ודירת האם בקצהו השני ופשוט כי תקנה זו שקבעו חז"ל בת אצל אמה לא ניתנה לשיעורין כאלה.

ובעצם הפלוגתא שבין הריב"ל והרשד"ם, עיין בכנה"ג אה"ע סי' פ"ב הגב"י אות ו':,,, והוא (ר"ש ברוך), ז"ל כ' שכיון שדבר זה הוא מחלוקת בין הגדולים איזה ואיזה הוא יגזור להוציא הבת מאצל אמה.

ואף שהלכה פסוקה באה"ע סי' קי"ח סעי' ו' כל ספק שיש בתקנה מעמידין על דין תורה, אכן כתבו האחרונים, שזה רק בתקנה שהתקינו בתראי אחרי חתימת התלמוד, לא בתקנה שהתקינו חז"ל (עי' מחנ"א ה' גבי"ח ס"ב).

אמנם הרשד"ם איננו יחידי בהל' זו, ובכנה"ג סי' פ"ב בהגה"ט אות ל"א כתוב: אבל הרשד"ם חולק (על המריב"ל), וסובר דאינה יכולה להוליכה לעיר אחרת וכ"נ מדברי ספר המפה, ובשם הרדב"ז ז"ל כתב שם כהרשד"ם,,,.

גם בענין ספק בתקנה ע' נחל יצחק ח"א בקונטרס ביאור ספק תקנה אלא שאין לנו צורך לקבוע כעת מסמרות בנוגע לפלוגתא זו הואיל ובמקרה דנן הבקשה שהוגשה לפני ביה"ד האזורי ע"י המשיבה היתה רק להוציא את הילדה מתל - אביב לירושלים, ולפי האמור לעיל הרי בגוונא - דא כולי - עלמא מודו בזה, ועל כבוד ביה"ד האזורי להיעתר בהתאם להבקשה. לא להרשות לה שהיא זכאית לקחת אתה את הילדה לכל מקום אשר תרצה. דבר שלא בקשה כלל.

לפי כל האמור אנו פוסקים: [עמוד 96] א. דוחים את הערעור ומאשרים את פסה"ד עקרונית. ב. מבטלים את האמור בסעי' ב' בפסה"ד המעורער במה שנוגע לבת, וקובעים כי האם - המשיבה זכאית לקחת אתה את בתה ג' ולגור עמה בירושלים, בהתאם לעתירתה בפני ביה"ד האזורי. אין צו להוצאות. הודע בנוכחות עודד לומבריזו, בהעברה ממר הוכמן ב"כ המערער, ובהעדר המשיבה ביום י"ט אב תשי"ט..

No comments :

Post a Comment

ANONYMOUS COMMENTS WILL NOT BE POSTED!
please use either your real name or a pseudonym.